|
אברהם פרדס בן ארמוזה והרב אליהו פרדס זצ"ל מנהל בית ספר, משרד החינוך נפטר כ"ח אדר תשמ"ז 1987 בנם של ארמוזה והרב אליהו פרדס זצ"ל היה נשוי למרים פרדס. אביהם של אליהו, יפה ורבקה מקום קבורתו בית עלמין חולון
נפטרה י"א חשון תס"ב 2001 היתה נשואה לאברהם פרדס זצ"ל אמם של אליהו, יפה ורבקה . מקום קבורתה בית עלמיו חולון אברהם פרדס ז"ל מרים פרדס ז"ל
דברי הספד אשר נאמרו ע"י האח ניסים פרדס בשחר יום א' כ"ח באדר התשמ"ז נלב"ע המורה והמחנך, בלשן מעמיק ופורה, איש אשכולות, נצר לדורות מחנכים ומדקדקים. אהוב לשמים ואהוב לבריות ר' אברהם פרדס ז"ל.
המנוח נולד בירושלים בשנת תרע"ט – 1918, - לאביו, רבה של ירושלים, ר' אליהו פרדס זצ"ל, שהיה מן המיסדים ומראשוני המחנכים בארץ ישראל. את חינוכו ולמודיו החל בבית מדרשם של אביו וסבו הדרשן, המכונה ר' בן ציון המדקדק. מילדותו הכיר בכשרונותיו – כפדגוג מבטן ומלידה מתמיד ושקדן, יום ולילה הגה בתורה ובתלמוד, הסטוריה ולשון וספרות.
לימים בהיות תלמיד הסמינר למורים ע"ש הרא"מ ליפשיץ בירושלים, גילה מר ח. אנוך, שהיה המורה לפסיכולוגיה ופדגוגיה את כשרונותיו הברוכים, ומאז היה אברהם מבאי ביתו והושפע ממנו רבות. וכה היה דברי מר ח. אנוך "אברהם נולד להוראה ואשרי אלה שיזכו להיות תלמידיו".
הוא הורה וחינך בירושלים בבתיה"ס : ת"ת "בית אהרן", בבי"ס "אהל משה" בישיבת "שערי ציון" בראשות מרן הרב עוזיאל זצ"ל. וכמורה, מדריך ומנחה לסמינריסטים בביה"ס היסודי שע"י הסמינר למורים העברי ע"ש ד. ילין בירושלים, בהנהלתו של מר דוד בנבנשתי יבל"א. בשנת 1946 עבר לנס ציונה ולגדרה כמורה ומנהל ביה"ס. במלחמת השחרור פוגשים את אברהם בהגנה במושבות הדרום. בשרותו בצה"ל – כסמל, יזם והחל ללמד את השפה העברית לצעירים שהגיעו באותם ימים מן האוניה ישר לצבא ההגנה. ימים אלו היו מהמאושרים בחייו.
מ 1954 מכהן אברהם ברמת גן, כמנהל בית הספר "המרכז" עד לפרישתו לגמלאות. כמורה וכמנהל הצליח ליצור קשרים הדוקים, חברתיים וחינוכיים עם תלמידיו והוריהם.
לחבריו – משפחת המורים – היה ידיד ורע, מדריך ומסייע כאחיעזר ואחיסמך בכל השטחים, פדגוגית לימודית וחברתית. פגישות ושיחות עם המנוח היו חוויה תרבותית רוחנית ומרעננת.
גדולתו היתה טמונה בפשטות הליכותיו ובצניעות הגותו ואורחותיו. בכנותו ובטוהר לבו, בחן ובאצילות נפש של תלמיד חכם – בן ירושלים. שמר אמונים, זכר, הוקיר והעריך עד סוף ימיו את אלה שהטיבו עמו, אי פעם, בדרך חייו. איש אמת, תוכו כברו, נאה דורש ונאה מקיים, פניו שפעו נהרה והארה, הוא הרעיף והאציל מרוחו ומידיעותיו על כל הסובבים אותו. ברח מדברי שבח והערכה, נחבא אל הכלים, איש מדות, דמוץת מופת, נאמן לעקרונות ולערכים.
חינך את תלמידיו לערכי מורשתנו המפוארת, לאהבת הספר וארץ התנ"ל לעבודה ודרך ארץ. שעוריו ודבריו היו ספוגים וחדורים מן המקורות, מאורצנו הישן והחדש. מאמרי חז"ל היו שגורים על פיו כמעיין המתגבר. תלמידיו התבשמו משעוריו ושתו בצמא את תורתו.
מנהלי בתיה"ס התיכוניים ידעו כי תלמידים שלמדו אצל אברהם בביה"ס היסודי, מובטחת להם הצלחה בבחינות הבגרות בלשון ובמקרא.
בין מפקחי בתיה"ס ארנן, ניב, כוכבא, פלד, קליינמן ועוד, לבין מר פרדס המנוח, שררה הרמוניה ויחסים חברתיים הדוקים. לבקשתם נתן וערך ר' אברהם שעורים מדגימים למורי בתיה"ס, שעוריו הקנו לו מוניטין רב מבחינה לימודית, פדגוגית דידקטית וחינוכית.
ידוע כי לשיעוריו המדגימים בשיעורי לשון, מקרא ומשנה ציפו מנהלים, מורים ותלמידים והכל נמצאו נשכרים.
נאמן למסורת אבות דאג אברהם לחדש ולהרחיב חוגים לתורה ולמשנה. הוא הנהיג שיטות לימוד וחינוך מקוריות, קידם את נושא הכתות האורגניות, חיבר ספרים לתלמידים ולמורים: - ספר "מערכי שעורים למשנה" – מותאם לתכנית הלימודים - חוברת ללשון מוגבר יחד עם המפקח מר קליינמן ז"ל - כתב שירים – ואלה נמצאים בכתובים. לאחרונה סיים את ספרו רב כמות ורב איכות "השם ונטייתו השלם – הספר אושר על ידי משרד החינוך והתרבות. לצערו ולצערנו לא זכה לראותו בדפוס. יש לקוות כי בקרוב יצא הספר לאור. בצאתו לגמלאות ערכו לו חבריו ותלמידיו מסיבה רבת משתתפים במתכונת "חיים שכאלה" ובה עלתה והשתזרה דמותו האהודה, הצנועה ורבת המעש של אברהם.
תלמידים ומורים שמרו על קשר, בקרוהו בביתו התקשרו אליו טלפונית, פנו אליו בשאלות ממש עד ליומו האחרון. לבו וביתו היו פתוחים לכל כביתו של אברהם אבינו ע"ה.
על אברהם פרדס כי איננו – אין נחמה למשפחתו, לחבריו ולתלמידיו.
זכרו, דמותו ומעשיו הטובים יהיו שמורים וחקוקים עם מחנכי דור התקומה, גיבורי הרוח שנתנו את חייהם לחינוך ילדי ישראל. חבל על דאבין ולא משתכחין ינעמו לו רגבי עפרו.
יהי זכרו ברוך. ---------------------------------------------------------------------------------------------------------
|
|